מאת גלעד כהן
סיפור מבית חבד אוסטרליה:
לבית חבד מלבורן הגעתי מעט לפני חודש אלול, הגעתי לשם אחרי שליחות של הסוכנות היהודית בבית ספר יהודי בסידני, אליה יצאתי יומיים אחרי שהשתחררתי משלוש שנים מתישות בצהל ביחידת דובדבן, בקיצור המסלול הרגיל של חייל משוחרר או לפחות כך חשבתי לעצמי.
כשאתה משתחררר מהצבא, כל דבר מרגש אותך זה כמו להיוולד מחדש, הכל כיף, מעניין אתה רוצה לטעום מהכל ולראות את כל העולם וזה כיף, הגעתי לאוסטרליה עם אנרגיות מטורפות אבל מה שבאמת הפך לי את הטיול לכזה מדהים היה דווקא הדברים שלא תכננתי אותם, ובאמת אומרים שברגע שהלו”ז של הטיול משתנה רק אז מתחיל הטיול האמיתי וכך היה.
המפקד שלי היה אדם מאוד מעניין היה לו כל מיני משפטים לא כל כך קשורים אבל מדי פעם הוא היה קולע אחד מהם היה” אין שני לרושם ראשוני” ובאמת ידוע שהרושם הראשוני שאדם מקבל משפיע מאוד על כל התחושות העתידות לבוא לאדם, אני זוכר מיד אחרי שנחתתי והגעתי לסנט קילדה זה היה ערב והיה גשום וקר ואני עם תיקים כולי רטוב מים מנסה לנווט לבית חבד ברגל דרך גוגל עד שבסוף הגעתי למבנה, שלפי הגוגל הוא הבית חבד אבל לא הייתי בטוח אז הסתובבתי וניסיתי להציץ בין הגדר לחפש אחר סימן יהודי, פתאום הבחנתי בחנוכייה ענקית יושבת לה בחוץ, מיד הבנתי שזה המקום, נכנסתי לבית חבד ומיד קיבלתי מרק חם וטעים,
אכן רושם ראשוני מוצלח.
מהר מאוד פגשתי את הרב דודו ששאל לשלומי ואז הפתיע בחיבוק חם ואוהב, מיד הבנתי שזה מקום שאני רוצה להישאר בו, הרב דודו השליח האווירה החסידית בדיוק מה שהייתי צריך לו.
בהשגחה פרטית גדולה הכרתי עוד דייר נוסף בבית חבד בחור בן 28 שחווה הרבה בחיוו, הוא היה מתעסק במכירה בעגלות כמה שנים לפני שנפגשנו והוא היה מאוד מוצלח בזה ושקוע עמוק בעולם החומר, לאחר תקופה ארוכה של כ10 שנים בעולם הזה הוא נטש אותו, נתן לצדקה את כל המותגים הנוצצים שהיו לו והגיע לעולם החסידות, הבית חבד היה בדיוק מה שהוא היה צריך אחרי זה הצטרף עוד בחור שהגיע במקרה לאחד החגים ומצא את מקומו איתנו ועוד דייר נוסף שהיה בבית חבד לכל אחד מהם יש את הסיפור המעניין שלו אבל לא זה המקום להרחיב.
מפה לשם נוצרה בנינו חבורה מאוד מיוחדת ומעניינת של ארבעתנו ועוד שני שליחים של בית חבד והרב דודו בראש, ולכולנו מכנה משותף אחד והוא לנסות ולדעת את אלוקים.
כל אחד בדרכו השונה הבין שהעולם החומרי הוא לא העיקר ויש פה משהו יותר גדול שצריך להכיר, להבין ולהתחבר אליו יותר.
בכל בוקר היינו קמים יחד לאחר מספר שעות שינה בודדות הולכים למקווה לומדים חסידות מתפללים אוכלים לומדים צוחקים ופועלים בבית חבד, הכל היינו עושים ביחד וזה היה מדהים, כל אחד הביא את התבלין הייחודי שלו וביחד היינו בלתי מנוצחים.
כל יום שלנו ביחד הוא סיפור שלם שאפשר לפרסם פה בעיתון אבל התקופה של חג הסוכות הייתה עבורי השיא, ובאמת כמה ימים לפני החג הגיע אלינו הרב דודו ראש החבורה והכין אותנו:
“סוכות זה חג מיוחד הרבי מלובביץ רוצה אותנו ערים בלילה במקום לישון נשב בסוכה נתוועד וגם צריך לרקוד בחוץ, להפיץ את השמחה החוצה שלא תישאר רק בבית חבד”, וכך היה.
כמו חסידים מסורים מדי ערב היינו יושבים בסוכה מתוועדים שרים שירים ומדברים דברי תורה, אחרי זה היינו יוצאים לרחוב שבשעות האלה גם הכבישים הכי ראשיים היו רקים ופשוט רוקדים בכביש, לפעמים אחד מאיתנו היה נרדם ולולא החברה האחרים היה מוצא את עצמו ברצפה, היינו הולכים לישון בבבוקר וקמים שעתיים שלוש אחר מכן ולמרות שהיינו עייפים ותשושים למשך כל היום היינו שמחים מזה ורק מחכים לערב שיגיע שוב
לאחר כחודש וחצי בו ינקנו יחד מבית חבד מלבורן דרכינו התפצלו, כל אחד יצא משם עם כלים ייחודיים שלא היו לא לפני ובאמת הצלחנו לקבל מעט דעת אמיתית על מה זה אלוקים.
למרות שכבר עבר לא מעט זמן ואפילו שכל אחד בעולמו שלו, מדי פעם נפגשים או יוצרים קשר בווצאפ ומתרפקים ביחד על החוויות שהיו במלבורן חוויות שלא ישכחו.
